אחותי, הרבה זמן שלא דיברנו. וואו כמה שאני מתגעגעת. כולם מחכים לשמוע מה יש לי להגיד עלייך, אבל מאיפה מתחילים לסכם ואיך אפשר בכלל? הרי את זו שהיית טובה במילים ואת לא פה עכשיו.ב-47 ימים האחרונים הסתובבנו בכל הארץ והעולם, הפכנו כל אבן כדי שתחזרי. סליחה, סליחה שעברת את זה. סליחה על מה שראית. סליחה שלא הגענו בזמן. סליחה שלא הייתי איתך. אני מבטיחה לך שניסנו הכל – אבל לא הצלחנו להציל אותך.החיסרון שלך מורגש, החיסרון שלך בבית. שקט פה מידי. היינו אחיות לפי הספר, רבות, ואז צוחקות, מתפוצצות ואחר כך מבקשות סליחה או אפילו מתעלמות כאילו לא קרה שום דבר. גונבות אחת מהשניה בגדים או יותר נכון את ממני. אבל זאת המהות של להיות אחיות, לא?בטוב וברע, כשכיף וגם כשקצת פחות. חלל כמו שהותרת אי אפשר למלא ומה אני אמורה לעשות עכשיו? השארת אותי לבד. אני מנסה לחזק את ההורים ואביאל, אבל איפה את לחזק אותי? איזה מזל שהשארת את אלפא. אי אפשר להסתכל עליו ולא להרגיש אותך.אהבת את החיים והחיים אהבו אותך. ניצלת אותם עד הסוף בכל מקום שהיית השארת חותם. כי זאת את – שני גבאי. אבל בשבילי תמיד תהיי שני, אחותי הגדולה, השותפה שלי. אני אתגעגע אליך לנצח.